פרחים וממתקים
משמחים את ליבי
מאמץ אל חיקי
את שאהבה נפשי
בכל מאודי
ילדים באים
מכל הכיוונים
בכל הזמנים
במלחמות ובשלום
הילדים לעולם באים
ואיכשהו אותנו מושיעים
את עתידנו מבטיחים
עיתון הבוקר
מספר כל יום מחדש
אותם דברים
רק בתחפושת חדשה
מוכרים לך מציאות אפלה
באגורה
לכל המעוניין
בשגרה
כמו עוד זיכרון
מהול בעצב
מחובר לעבר
אל תשכח מאיפה באת?
כמו עוד זיכרון
חקוק
אי שם
במסדרונות המוח
לא מרפה
ולא נותן מנוח
את שעשית
לא ניתן לשכוח
אעיף לשמיים
ראשי מביט אל על
רוצה לעוף כמו מטוס
אך לא יכול לנתק מגע
חולם על היום
בו אעיף את עצמי
לשמיים.
שהאור והחושך נפגשים
כשהאור והחושך נפגשים זה כמו דייט משוכלל.
הוא החושך, מגיע בטוקסידו שחור ובוהק עם פפיון לצווארו,
היא האור, מגיעה במיטב מלבושיה עם שמלה לבנה ונעלי עקב שקופות.
הם הגיעו יחדיו לנשף בשעות הערב המוקדמות, מתאימים אחת לשני כמו כפפה ליד, כמו שמיכה שמכבה ועוטפת את הגוף.
הם נכנסו יחדיו לרחבת הריקודים הוא בחושך היא באור
ולחלופין ממש כמו במשחק צללים.
המסיבה נמשכה כל הלילה, תאורת הנשף האירה את הלילה,
והעלטה שבו נעלמה לרגע ושוב חזרה בסיומו.
הם נכנסו לרכב ונסעו לתוך האפלה של הלילה העמוק.
הוא מר חושך היא גברת אור היו שלום נפגש מחר.
גבי והמצלמה
דבי וגבי היו זוג שגר בדרום תל-אביב בחלק הפחות סימפטי.
גבי היה צלם במקצועו ודבי הייתה תופרת ועוסקת בתחום האופנה והלבוש.
יחד הם חיו בצניעות וענווה בדירה שכורה, דלפונים הם אמנם לא היו, אך ניתן לומר שניהלו אורח חיים שאינו מנקר עיניים ושאינו מאפיין את אנשי הבוהמה של תל-אביב, על אף שנהגו בעקבות עבודתם להתחכך בלא מעט כאילו.
מעבר לכך הם חיו חיים מלאי עניין ועשירים בתוכן.
גבי עסק בצילומי נוף וטבע וצילומיו הופיעו במגזינים מפורסמים כגון: טבע הדברים ומגזינים אחרים בחו"ל.
גבי אהב לבלות את סופי השבוע שלו בצילומי טבע ואובייקטים מעניינים כגון : נחלים, יערות, צילומי ים, מערות ועוד.
דבי שאת סופי השבוע בילתה בגפה בדירתם המשותפת עסקה בתכנון קדחתני של ביגוד אופנתי מהשורה הראשונה ובשיא המודרניות לטובת בתי האופנה עימם עבדה. דבי אהבה נורא את עיסוקה אך אם זאת סבלה מדיכאון עקב הבדידות הנוראית עימה הייתה צריכה להתמודד .
הנסיעות לצילומים של גבי בסופי השבוע הותירו אותה גלמודה.
היא חשה פעמים רבות כי המצלמה של גבי הפכה לתחליף שלה עבור גבי.
נדמה היה שאם ישאלו את גבי את מי יעדיף את המצלמה או את דבי יבחר בראשונה.
יום אחד רכשה דבי מצלמה חדישה מחנות יד שנייה הסמוכה לביתם.
היא החלה עוסקת בקריאת חומר צילום ובצילום של כל מיני שמלות, טוקסידו ושאר אביזרי אופנה כגון שרשראות ועגילים.
בצורה זו הצליחה דבי להשיג את תשומת ליבו של גבי, הוא החל שואל את דבי פרטים לגבי המצלמה והחל לנהל עימה דיאלוגים סוערים יומם וליל על נושאי צילום.
דבי הייתה מרוצה מכל העניין שהצליחה להחזיר את יחסיהם למסלול הרצוי.
מה אתה רוצה להרוג אותי...
הוא היה חסון בעל חזות מוסקבאית
טיפוסית בעל 2 קעקועים לאורך ידיו.
הוא לבש חולצה מצועצעת ושרשראות לצווארו
וצלע ברגלו הימנית.
הוא התגורר במרתף בדרום העיר ,באזור העוני
של הפרבר בקייב שאפילו אוטובוס או רכבת לא הגיעו לשם.
אפלה שררה במרתף שולדימיר חי בו רוב שעות היום , צחנה עלתה ממנו שאפילו חולדות ועכברושים לא הצליחו לעמוד בפניה.
ולדימיר נהג לבלות במסבאות חשוכות ובסמטאות צרות , ברשותו היו 2 אקדחים וסכין ציידים אותם נשא באופן קבוע.
כאשר הגיע לחנות התכשיטים של אנדריי במרכז הפרבר הקפוא, הוא בדק שהחנות ריקה מלקוחות ורק הזבן אנדריי נמצא בה.
הוא נכנס פנימה בבטחון רב ,סגר את דלת החנות אחריו .
כאשר ווידא כי החנות ריקה מאדם , התקרב לאנדריי ,הצמיד סכין לצווארו וחש באוזנו במבטא רוסי כבד, "תן לי מהר 5 שרשראות זהב".
אנדריי התחנן בפניו ואמר "מה אתה רוצה להרוג אותי?"
ולדימיר ענה לו : אם לא תיתן לי את מבוקשי אז יש סיכוי גבוה שכן..
מתי נגמרת הילדות?
רני ומתי היו חברים טובים
עוד מרגע שליפתם מרחם אימם.
הם היו שכנים,למדו באותו בית ספר שיחקו יחד
במילים פשוטות חברים שגדלו יחד.
השיר : איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה?
היה תפור על רני כמו חליפה מחויטת
רני היה היזם שבחבורה האקטיבי והאופטימיסט
לעומתו מטי היה קצת יותר פסיבי חרד במקצת ורואה שחורות.
אולי זה מה שגרם להם להסתדר כל כך טוב
הניגודיות בינהם יצרה מין שלמות כמו סט קלפים.
בבגרותו החליט רני לרכוש אופנוע חדיש ומשוכלל
עם מנוע מפלצתי שיצר רושם אבל גם לא מעט רעש.
כל בני השכבה התרשמו מהאופנוע של רני
ואיך לומר מתלבושת האסטרונאוט שעטה לגופו.
רני היה בחור גבוה ונאה שידר נוכחות
דבר שגרם ללא מעט בנות שכבתו ללכת שבי אחריו.
מטי חש כי חברותו עם רני החלה רופפת והחל להתרחק ממנו הוא
נפגע עד עומק נשמתו מכך שהוא מתרועע עם אחרים ופחות איתו.
רני שהיה ידוע כציניקן מושבע התבדח איתו
וירד עליו תכופות בפעמים שנפגשו יחדיו וגם עם אחרים..
למרות זאת רני לא שכח ולו לרגע אחד את חברותו רבת השנים
ועתיקת היומין עם מטי והזמין אותו להשתתף בכל המסיבות אליהם הלך.
מטי קיבל זאת באהבה והערכה רבה והבין בליבו שלמרות היותו מקובל
הוא עדיין החבר הטוב שלו ועל כן נחה עליו דעתו.
ערב אחד רכב רני בשעת לילה מאוחרת עם האופנוע שלו שחזר מבילוי סוער
הערב היה גשום קריר ואפל עד מאוד הראות הייתה כמעט אפסית.
דבר שלא הפריע לרני להאיץ את דוושת הגז מבלי להניד עפעף
ברגע אחד החליק רני על הכביש הרטוב איבד שליטה והתהפך על הכביש.
רני הובהל לבית החולים במצב קשה ואושפז בטיפול נמרץ
למחרת הבוקר הגיעה הידיעה המרה למטי והוא הגיע במהרה לבית החולים.
מטי זכר לו אמונים על כל שנות חברותם והיה הראשון לבקר את רני
ששמח לראותו, חייך לעברו בחיוך שבור לאור כאביו העזים.
ואמר לו כך :"חברות איתנה חזקה ממים"
מטי שאל את רני לשלומו? מה קרה ? מה אומרים הרופאים על הפגיעה?
פניו של רני היו נפולות נוכח השאלה של מטי עיניו הדואבות אמרו הכל
השפיל את פניו מטה ואמר: "אני אהיה נכה כל חיי עמוד השדרה שלי התרסק מהתאונה שעברתי"
מטי חיבק את רני ובעוזבו את בית החולים אמר: "אני אותך לא עוזב"..
פגישה חצי פגישה
פגישה חצי פגישה כך הוא השיר הידוע ,אך כך הם גם חיינו ,זרם החיים מלווה בלחצים יומיומיים.
דרך התמודדותם מצריכה תעצומות נפש מרובות.
כדי לפצח את הדנ"א של החיים כיום צריך להיות מדען גרעין עם כל מה שמשתמע מהשינויים הטכנולוגיים שאנו עוברים.
אם זאת ניסיון החיים מלמד אותנו על איך לקחת את החיים בפרופורציות נכונות ובמקומות הנכונים בסיטואציות שונות.
קחו לדוגמא את עולם העבודה כמות המיילים שאתם צריכים לעבור עליהם הם הזויים לחלוטין.
סוג של חדשנות טכנולוגית שנועדה להגביר יעילות של העובדים אך גם לחץ..
שוו בדמינוכם איך עבדו לפני 100 שנה שלא קיבלתם דואר שנשלח אליכם מצידו השני של הגלובוס תוך פחות מדקה.
אם היינו צריכים לקבלאת כמות המיילים שאנו מקבלים היום לפני 100 שנה
היינו זקוקים לפחות לחודש עבודה במינימום.
שלא נדבר לפני 1000 שנה שהיו משתמשים ביונים , היינו צריכים אלפי יונים ולפחות שנה שלמה להעביר את כמות המיילים של היום.
אז מה קרה כאן?
רוטינה יעילות ומהירות זו המחלה של המאה -21, מכת פטיש ההולמת בחוזקה בראשם של מיליוני עובדים ברחבי העולם המייצרת מעבר ליעילות ונוחות,
כאבי גב וצוואר כרוניים ודיכאונות.
לא פלא שתעשיית התרופות משגשגת נוכח כמות הצרות הללו..
מתוך כך עולה גם עולם תעסוקתי תובעני יותר עם שעות עבודה מרובות..
לעיתים עולה השאלה הידועה מה בא לפני מה הביצה או התרנגולת ?
הלא כל הלחץ הזה הוא תולדה שהפכנו כלי בידיה של הנוחות ולא ההיפך.
אז הבוס החדש זה לא המנהל/ת הלבוש/ה בקפידה אלא מחשב שחור מרובע וקטן
שיודע לחלק משימות ולבצע אותן בו זמנית.
הוא יודע לשלוח מיילים בלי סוף במהירות האור ולכם נותר רק להשתעבד ולהתמכר לטכנולוגיה ...וזה כבר לא קשה.
דרך התמודדותם מצריכה תעצומות נפש מרובות.
כדי לפצח את הדנ"א של החיים כיום צריך להיות מדען גרעין עם כל מה שמשתמע מהשינויים הטכנולוגיים שאנו עוברים.
אם זאת ניסיון החיים מלמד אותנו על איך לקחת את החיים בפרופורציות נכונות ובמקומות הנכונים בסיטואציות שונות.
קחו לדוגמא את עולם העבודה כמות המיילים שאתם צריכים לעבור עליהם הם הזויים לחלוטין.
סוג של חדשנות טכנולוגית שנועדה להגביר יעילות של העובדים אך גם לחץ..
שוו בדמינוכם איך עבדו לפני 100 שנה שלא קיבלתם דואר שנשלח אליכם מצידו השני של הגלובוס תוך פחות מדקה.
אם היינו צריכים לקבלאת כמות המיילים שאנו מקבלים היום לפני 100 שנה
היינו זקוקים לפחות לחודש עבודה במינימום.
שלא נדבר לפני 1000 שנה שהיו משתמשים ביונים , היינו צריכים אלפי יונים ולפחות שנה שלמה להעביר את כמות המיילים של היום.
אז מה קרה כאן?
רוטינה יעילות ומהירות זו המחלה של המאה -21, מכת פטיש ההולמת בחוזקה בראשם של מיליוני עובדים ברחבי העולם המייצרת מעבר ליעילות ונוחות,
כאבי גב וצוואר כרוניים ודיכאונות.
לא פלא שתעשיית התרופות משגשגת נוכח כמות הצרות הללו..
מתוך כך עולה גם עולם תעסוקתי תובעני יותר עם שעות עבודה מרובות..
לעיתים עולה השאלה הידועה מה בא לפני מה הביצה או התרנגולת ?
הלא כל הלחץ הזה הוא תולדה שהפכנו כלי בידיה של הנוחות ולא ההיפך.
אז הבוס החדש זה לא המנהל/ת הלבוש/ה בקפידה אלא מחשב שחור מרובע וקטן
שיודע לחלק משימות ולבצע אותן בו זמנית.
הוא יודע לשלוח מיילים בלי סוף במהירות האור ולכם נותר רק להשתעבד ולהתמכר לטכנולוגיה ...וזה כבר לא קשה.
כוחן של אותיות ומילים
כמה אותיות לחבק זו השאלה ?
אותיות ומילים כל הזמן רצות בראשי, בליל שלהם בסיטואציות שונות של החיים : עבודה, נסיעה, בית וסתם כך..
למילים וגם לאותיות יש כוח רב ועוצמתי, הן נותנות ביטוי לרגש, סיפוק אישי והנאה.
מביאות אותך למצב של ביטוי עצמי לעולם , סוג של יצירה רוחנית בעלת מימד פיזי שהוא קצה חוט של דבר גדול יותר הנסתר וחבוי מן- העין פרי המחשבה האינסופית.
החיבור המופלא של אותיות מוליד מילים שהחיבור בניהם מוליד משפט שהחיבור שלהם מוליד פלא יצירת מופת,סיפור, ייחודי ללב ולנשמה של היוצר.
הכתיבה דוממת מבחוץ ואינה נשמעת כלל רק נראית , היא אמנם בלי מימדים חיצוניים מורכבים קצת שטחית אבל מרטיטה את הלב ומרגשת את הנשמה.
המילים והאותיות הם סוג של תפזורת כמו שדה ענק הנפרש לנגד עינייך ואתה רק צריך ללקט את היבול ולהכין ממנו את המתכון המנצח שלך ורק שלך.
הוא אינו צפוי ,סוג של מסע אל הלא נודע, מסתורי ומפתיע ...
קריאה של מילים ואותיות היא סוג של הזנה, הזנה של הנשמה, הדעת והלב גם יחד.
החושים שלנו הם הכלי לעוררות ההשראה דרך התבוננות נוצר הבסיס לכתיבה.
הכתיבה היא סוג של אופנת מלבושים : תמונות ,הגיגים, מוזות וסיפורים.
שוו בדמיונכם אלפי פיסות עץ קטנות שחוברים להם יחדיו לארון גדול שבו חבוי אוצר נסתר שרק לכם הוא שמור..
המילים והאותיות הם כמו פרטנרים לריקוד מטורף והזוי בעל צעדים אינסופיים .
המילים והאותיות הם כמו חלל עם הרבה גלקסיות וממדים והרבה כוכבים.
הכתיבה היא המקצוע העתיק ביותר בעולם ולא מה שכולם חושבים..
הכתיבה היא אומנות בה הכל מותר ללא גבולות חוק או משטר מחשבות.
סוג של דרך מהירה בלי חוקי תנועה ,אך זהירות שיוצאים באחד המחלפים צריך כבר לשמור על הכללים.
Subscribe to:
Posts (Atom)